דירה דיסקרטית, מונח שנגזר מהמילה הצרפתית "Bordel", מתייחס לבית זנות או דירה דיסקרטית. זהו מקום שבו מתקיימות פעילויות מיניות מסחריות בין מנהל דירה דיסקרטית לבין לקוחותיהם. בעוד ההיסטוריה של הזנות שתחילתה בתרבויות עתיקות, הרעיון של דירות דיסקרטיות ו דירות דיסקרטיות הוא חדש יחסית.
מקורותיהם המדויקים של הדירות הדיסקרטיות אינם ברורים, אך מאמינים כי הם צצו לראשונה ביוון העתיקה וברומא. מקומות אלה נועדו לא רק לגברים לשירותי מין, אלא גם למפגשים חברתיים, שתייה והימורים. הדירות הדיסקרטיות ביוון העתיקה היו בבעלות ובתפעול של נשים שהיו לעתים קרובות שפחות. הלקוחות של דירות דיסקרטיות אלה היו בעיקר אנשי האליטה של החברה, וזנות נתפסה כצורה מקובלת של בידור.
ברומא העתיקה, דירות דיסקרטיות היו ידועים בשם "לופנאר", והם נחשבו הכרחיים לשחרור מיני של חיילים ואזרחים גברים אחרים. הדירות הדיסקרטיות הרומיים היו מוסדרים גם הם על ידי הממשלה, והזונות נאלצו להירשם במדינה ולשלם מיסים. עם זאת, עם עליית הנצרות, זנות ודירות דיסקרטיות היו תחת בדיקה, והם נאסרו בסופו של דבר על ידי הקיסר קונסטנטינוס במאה ה -4.
בימי הביניים, הזנות לא רק זעפה אלא גם נחשבה לחטא. הכנסייה הנוצרית גינתה את הזנות ועשתה מאמצים לדכא אותה. עם זאת, עם צמיחת הערים והגידול במספר המטיילים, גדל גם הביקוש לזונות. הדבר הוביל להופעתם של דירות דיסקרטיות חשאיים שפעלו באופן בלתי חוקי. דירות דיסקרטיות אלה נוהלו לעיתים קרובות על ידי ארגוני פשיעה ונודעו באלימות ובניצול נשים.
הרעיון של הדירה הדיסקרטית המודרני נוצר בסוף המאה ה -19 עם עליית התיעוש והעיור. עם זרם העובדים לערים, הזנות הפכה נפוצה ומאורגנת יותר. הדירות הדיסקרטיות היו כעת בבעלותם ובניהולם של סרסורים וגברתנים ששלטו בזונות ולקחו אחוז מהכנסותיהן.
בארצות הברית, דירות דיסקרטיות התרכזו בעיקר במערב הפרוע במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. דירות דיסקרטיות אלה נוהלו לעתים קרובות על ידי גברתנים רבי עוצמה שסיפקו את שירותיהן של לבוקרים, כורים וחיילים. עם זאת, עם העברת חוק מאן בשנת 1910, הסעת נשים למטרות זנות הפכה לבלתי חוקית, מה שהוביל לירידה בהדירות הדיסקרטיות בארצות הברית.
באירופה, דירות דיסקרטיות עדיין היו קיימים, אך היו בעיקר מחתרתיים עד המאה ה-20, אז החלו לפעול באופן גלוי יותר. ברוב מדינות אירופה, הזנות חוקית, ודירות דיסקרטיות מוסדרים וממוסים על ידי הממשלה. לדוגמה, בהולנד, הזנות חוקית ומוסדרת מאז 1988, כאשר רובע החלונות האדומים המפורסם של אמסטרדם המכונה "דה ואלן" מושך אליו תיירים מכל רחבי העולם.
כיום ניתן למצוא דירות דיסקרטיות כמעט בכל מדינה, אך חוקיותם והרגולציה שלהם משתנות ממקום למקום. במדינות מסוימות, זנות היא בלתי חוקית לחלוטין ועונש על פי חוק, בעוד שבאחרות, היא נסבלת אך אינה מוסדרת. עם זאת, בשל אופיו הנצלני מטבעו ולעתים קרובות אלים, זנות ודירות דיסקרטיות ממשיכים להיות נושא שנוי במחלוקת.
למרות המחלוקת סביבו, הסחר במין הוא עסק רווחי, כאשר תעשיית הזנות העולמית מוערכת בשווי של 186 מיליארד דולר. רוב ההכנסות מזנות הולכות לסרסורים ולבעלי הדירות הדיסקרטיות, מה שמשאיר את הזונות פגיעות ולעתים קרובות לכודות במעגל הניצול.
אחד החששות העיקריים סביב דירות דיסקרטיות הוא ניצול וסחר בנשים וילדים. דירות דיסקרטיות רבים, במיוחד אלה הפועלים באופן בלתי חוקי, עוסקים בסחר בנשים וילדים למטרות ניצול מיני. זה לא רק מנציח את מעגל האלימות וההתעללות, אלא גם תורם להתפשטות מחלות המועברות במגע מיני ופעילויות בלתי חוקיות כגון סחר בסמים.
גם לזנות ולדירות דיסקרטיות יש השפעה משמעותית על החברה כולה. הנורמליזציה של קנייה ומכירה של מין מקדמת החפצה של נשים ומנציחה את אי השוויון המגדרי. היא גם יוצרת דרישה לסחור בגוף האדם ומחזקת סטריאוטיפים מגדריים מזיקים.
בשנים האחרונות נעשו מאמצים לטפל בנושאים אלה ולשפר את תנאי העבודה של הזונות. מדינות מסוימות הפכו את הזנות לבלתי חוקית ויישמו חוקים להגנה על זכויותיהן ובטיחותן של עובדות מין. כמו כן הוקמו תוכניות וארגונים כדי לסייע לזונות לעזוב את התעשייה ולנהל חיים טובים יותר.
לסיכום, ההיסטוריה של הדירות הדיסקרטיות שזורה בהיסטוריה של הזנות, הקיימת כבר מאות שנים. בעוד זנות ודירות דיסקרטיות ממשיכים לפעול ברחבי העולם, יש עדיין הרבה ויכוחים ומחלוקת סביב תעשייה זו. ככל שהחברה מתפתחת, חיוני לטפל בבעיות הבסיסיות ולפעול ליצירת עולם שבו קנייה ומכירה של שירותי מין אינם נחוצים עוד. רק אז נוכל לומר באמת שהמקצוע העתיק ביותר בעולם חוסל.
